פיק"א, בית ספר
שם
פיק"א, בית ספר
סימול
002.005.007
סוג ארכיון
אוספים
רמת תיאור
תת-חטיבה
טווח תאריכים
1900-1900
כמות
היקף לא ידוע
יוצר
פיק"א, בית ספר
הערה ביוגרפית – היסטורית
מוסד חינוך בין הוותיקים בארץ ישראל ובפתח תקוה. נוסד תמיכתו של ברון אדמונד דה רוטשילד בשנת 1885. היה בעל אופי "בית ספר מודרני" לעומת לחדרים ותלמוד תורה.
התלמידים למדו תורה ותפילה, והביאורים ניתנו ביידיש. בתקופה זו (1885 – 1891) התחלפו המורים כמעט בכל שנה. ועד המושבה השלים עם קיומו של "בית ספר הברון", אבל עקב אחר הנעשה בו בשבע עיניים.
כשגדל מספר תלמידיו, עבר המוסד לבית רעוע בקרן הרחובות פינסקר וחובבי ציון, שחדריו היו צרים ואפלים. בשנת תרנ"ה (1895) שכן בית הספר בבניין של שתי קומות ברחוב יפו (לימים, רחוב ז'בוטינסקי), שקומתו העליונה יוחדה לכיתות הגבוהות, והתחתונה – לנמוכות.
בשנת תר"ס (1900) ייסדה המחנכת אלישבע בסביץ בארבעת החדרים של בית הספר את גן הילדים השני במושבות, לאחר שגן הילדים הראשון נוסד בראשון-לציון. במרוצת הימים היה הגן הזה ל"בית הספר לבנות".
בשנת 1900 בית הספר עבר לבעלותה של חברת יק"א (לימים פיק"א), כמו שאר עיסוקיו של הברון רוטשילד.
בין המורים הראשונים היו: אליהו ספיר, אריה ליב גורדון, אלישבע בסביץ, יוסף ויתקין וא' רובינוביץ (הראובני); היו בו חמש כיתות ותכנית הלימודים בו כללה מקצועות כלליים, צרפתית וערבית.
התנגדותם של הדתיים לבית הספר הזה כמעט הביאה להתמוטטותו, אבל בראשית שנת הלימודים תרס"ה (1904) נמצא לו גואל בדמותו של הפדגוג דוד חיון.
חיון נולד בדמשק למשפחה שעלתה לארץ-ישראל בשנת 1852 ועברה לסוריה בגלל קשיי קליטה בארץ. את ראשית חינוכו קיבל ב"תלמוד תורה" ובבית הספר של "כל ישראל חברים" ("כי"ח" – "אליאנס") בדמשק. בהמלצת מחנכיו נשלח חיון ללמוד ב"בית המדרש למורים" של כי"ח בפריס, ובד-בבד נרשם גם למחלקה לפדגוגיה של אוניברסיטת סורבון וגם לבית המדרש לרבנים. כך קנה לו דוד חיון השכלה אירופית רחבה וכן ידע מקיף במדעי היהדות. הוא שלט היטב בצרפתית ובעברית והשתלם בתורת ההוראה. חיון, שדבק מנעוריו ברעיון הציוני, התיידד בפריס עם איתמר בן אב"י, שאביו אליעזר בן-יהודה החדיר בו את הקנאה ללשון העברית, ואיתמר הדביק בה את חבריו. המורה לספרות העברית החדשה בבית המדרש לרבנים היה פרופסור נחום סלושץ, שחיזק בלב תלמידיו את הכמיהה להגשמה עצמית בארץ-ישראל.
חיון קיבל מן הממשלה הצרפתית תעודת הוראה ממדרגה גבוהה, וכעבור שנה הציעה לו כי"ח לנסוע לארץ-ישראל ולנהל בה את אחד מבתי הספר של יק"א. מנהל יק"א הפקיד בידיו את "בית ספר הברון" בפתח-תקוה. את דרכו במוסד החינוכי הזה החל חיון בראשית שנת הלימודים תרס"ה (1904), ופעילותו הפדגוגית נמשכה ברציפות עד שנת הלימודים תש"ז (1947).
חיון, שביקש להחדיר ללב הדור הצעיר חינוך לאומי-ציוני-ליברלי, הכין תכנית לימודים מסודרת לכיתות הקיימות; עשה להרמת המורל של המורים וליכד את ההורים ואת הכוחות המתקדמים במושבה סביב בית הספר; פעל להידוק הקשרים עם פקידי יק"א; קשר קשרים הדוקים עם הסתדרות המורים בארץ-ישראל; דגל בשיטת "עברית בעברית" בהוראת כל המקצועות, ואחרון-אחרון – הסב את בתי הספר הנפרדים לבנים ולבנות ל"בית ספר מעורב".
קשיים רבים נערמו בדרך להגשמת תכניתו ומן הבולטים שבהם המלחמה שהכריזו חוגי "דגל תורה" על בית ספר פיק"א (שנקרא כך לאחר הקמת פיק"א ב-1924); הקמת בית הספר הדתי "נצח ישראל" (לבנים) בהנהלתו של הרב הד"ר משה אויערבך (בשלהי שנת תרס"ט – 1909); והקמת בית הספר הדתי (לבנות) "נצח ישראל" בהנהלת הגב' מרטה ליפשטט (בשנת תרע"ב-1912).
בית הספר לבנים שאליו נכנס חיון שכן בתחילה בבניין צנוע ובו ריהוט דל. הילדים היו צנומים, ולפעמים אף סבלו ממחלות עיניים קשות ומן הקדחת שהחלישה את גופם. אבל ידיו של חיון לא רפו, והוא פיתח את שריריהם בתרגילי התעמלות וכן יעץ להורים לייחד תשומת לב לתזונתם. אשר להשכלה, הוא גיבש תכנית שנתית לכל כיתה וכיתה, וייחד שעות רבות ממערכת השעות ללימוד תנ"ך וההיסטוריה והלשון העברית. בחצר בית הספר טופחה גינת פרחים וירקות, על ידי המורה אליהו ירקוני, והערוגות הטובות ביותר קיבלו פרס. ללימוד הטבע ניתן גוון חקלאי בולט, והטיולים המרובים שהתקיימו בסביבה הוסיפו ידיעות מעשיות לילדים. כמו כן עשו התלמידים מופעי ספרות ואמנות.
בשנת תרס"ח (1908) הוציא בית הספר את מחזור הבוגרים הראשון שלו. תעודת הגמר נכתבה בשלוש לשונות: עברית, ערבית ותורכית.
בית הספר נוהל בידי המנהל, נציג המורים וועד הורים (שנבחר באספה כללית של הורי התלמידים). עתה ביקשו רוב ההורים במושבה לרשום את ילדיהם למוסד החינוכי הזה, שנעשה צר מהכיל את כל הצובאים על פתחיו. חיון פנה למנהל יק"א וקיבל אישור לבנות קומה עליונה ובה ארבעה חדרים מרווחים. בקומת הקרקע יסד חיון בשנת תרס"ט (1909) את "בית הספר המעורב". זה היה צעד נועז במושבה הדתית, אבל הוא עלה בקנה אחד עם השקפתו הליברלית של חיון.
היסטוריה ארכיונית
—
נמסר על ידי
—
הקף ותוכן
רשימות תלמידים, יומן כיתה
