נאור מנחם

שם

נאור מנחם

סימול

003.180

סוג ארכיון

ארכיונים אישיים

רמת תיאור

חטיבה

טווח תאריכים

1946-1961

כמות

4 תיקים, 61 תצלומים

יוצר

נאור מנחם

הערה ביוגרפית – היסטורית

יקיר פתח תקוה. הקים חוג התיאטורן המועצת הפועלים בעיר. נפטר בשנת 2014

היסטוריה ארכיונית

—

נמסר על ידי

—

הקף ותוכן

1 002.006.001 תב"ע

2 002.006.001 תב"ע

18.03.2004

ראיון עם מנחם ועליזה נאור

הראיון נערך בביתו רחוב חפץ חיים 26 פתח תקוה טלפון: 93515663.

בית הכנסת הגדול

מנחם נכנס לשיר במקהלה בהיותו בן 9. את החזרות עשו בבית המנצח קפלן ברחוב ארלוזורוב.

קפלן היה מנצח בחסד, בעל רמה. מוסיפה עליזה שקפלן היה מורה למוסיקה בבית ספר פיק"א. כל ראש חודש הייתה המקהלה מופיעה. רבים מאנשי המושבה היו באים לשמוע. זה היה מעין אירוע תרבותי שהיה המושבה. החיים התרכזו סביב בית הכנסת.

לכל ילד הייתה טלית עליה הייתה מסומנת אות כל אחד ידע איזה טלית שלו.

המיוחד בחיי בית הכנסת היה שהוא היווה את מרכז החיים במושבה של אז. כל ראש חודש

ובחגים היינו מתכוננים במיוחד ועורכים מעין מופע.

זכור לי במיוחד ערב יום כיפור המנצח קפלן היה דורש שיהיה לנו כוח לשיר כל היום.

הוא היה שולח את הקטנים שעוד לא מלאו להם 13 לאכול בבית במסעדה של בלונדר שהיי

תה ליד בית במרקחת בריאות שברחוב הברון הירש. בית המרקחת עומד גם היום. אנחנו ה

קטנים היינו הולכים מאוכזבים לאכול. כבוד גדול היה נופל בחלקו של הנער שעבר את

גיל 13 ההוא לא צריך לעבור את הבושה וללכת לאכול אצל בלונדר.

בית הכנסת היה עבור כלל הציבור דתיים ומסורתיים במרכז תרבות. הוא היה לב ליבה של המושבה. סביבו התרכזו "החיים".לא רחוק משם הייתה ה"פוסטה" "הבירז'ה". לשם היו באים הפועלים לחפש עבודה, שם התנהלו החיים העסקיים.

בפוסטה היו באים דליזנסים מיפו וירושלים. כולם היו באים לקחת דואר מהפוסטה. גם

להתעדכן בחדשות האחרונות.

המונח אני יורד "למושבה" ואחר "אני יורד העירה" עדין מקובל אצל בני דורי.

יש לי לספר לך על לוצקי לאה הדודה שלך. היא הייתה אחות בית ספר נצח בנים. כפי שאת יודעת. אבל האחות הראשונה של בית ספר נצח הייתה הדודה שלי חנה לוכטינג. לוצקי לאה החליפה את הדודה שלי אחרי שהדודה שלי עזבה ועברה לעבוד אצל דר" ריבלין המפורסם.

עדי לא היו בתי חולים "השרון"או "בלינסון". לאחות בית הספר היה תפקיד חשוב.

המיילדת – סווירסקי. כך קראו לה. כשהייתי צריך להוציא תעודת זהות לא היה לי את המספר לידה. שלחו אותי לסווירסקי. היו לה רישומים על כל הילדים שהיא ילדה והיא נתנה לי את המספר.

כיצד נכתב הספר על בית ספר "נצח"

את הספר ערך ברוך אורן. פגשתי את ברוך אורן בנופש בבית מלון בסדום. הוא עבד אז

כמורה בבית ספר של ילדי עובדים. אורן אמר לי שהוא קבל משימה לכתוב ספר כזה. אבא

שלו ואבא שלי למדו באותו מחזור. אמרתי לו שאני יעזור לו. ארגנתי וחיפשתי אנשים

שלמדו בנצח ואספנו חומר לספר.

היה טבעי שהדודה שלי הייתה לאחות בית הספר כי חצר בית הספר נשקה לחצר של סבא שלי. את השטח נתנה משפחת וינקלר בהקדש. כלומר זה לדורי דורות.

החצר של סבא התחילה מבית הספר עד קצה מה שכיום המדרחוב. סבא מכר חלק מהשטח, וחלק הופקע על ידי העירייה לטובת המדרחוב. באזור של המדרחוב עבר ה"שלל".

שלל – זן תעלה לניקוז מים. הייתה גם חורשת אקליפטוס.

לסבא הייתה נגריה שהייתה סמוכה לתעלת המים. כל חורף סבא היה בונה "גשר". מי הגש

מים שהיו זורמים מכיוון "ההסדרות" של היום ומכיוון 'חובבי ציון, למטה. המים היו

מתנקזים ומציפים את השלל. ילדים לא יכול ללכת לבית הספר. הילדים זכרו לי לטובה

את הגשרים שסבא היה בונה כל חורף "…..זה עמד לזכותי….."

"אני בא ממשפחה שלא יחסו חשיבות לפרסום הדברים שעשית. כי עשית את הדברים שלא על מנת לקבל פרס, אלא, כי צוות."

חיי תרבות וחברה להקת חובבים לפני כ 50 שנה הקמתי את להקת החובבים של מועצת פועלי פתח תקווה.

מצורפת תוכניה של הצגה "תעלולי סקפן" של מולייר. שם גם הכרתי את עליזה אשתי.

גן המייסדים במרכז גן המייסדים היה מבנה דמוי משושה. למבנה הזה היו תריסים אותם היו מרימים ומקבלים חלל. בחלל הזה ישבה התזמורת.

במוצאי שבת כלום היו באים לכיכר לשמוע את התזמורת. מסביב היו בתי קפה. היו קוני

ם "כפיר". היה בית קפה של ברינג. זו הייתה תרבות של שמיעת מוסיקה. לא היה רדיו.

עונג שבת בקולנוע הדר

הזמנה מתאריך 16.6.46

כל שבת בקולנוע הדר בשעה 11 היו פותחים את הקולנוע לציבור. היו באים כל מי שרצה לשמוע תרבות. המורים בבתי הספר דרבנו את התלמידים לבוא. עליזה שחקה את השופט בהצגה של "אוריאל דאקוסטה." המורים בבתי הספר היו מכינים פרויקט עם התלמידים והיו מופיעים בשבת ב"הדר".

היו באים גם שחקנים מבחוץ כמו: רפאל קלצקין, מאיר מרגלית. הייתה גם המקהלה של החזן לבנדה.

עליזה הייתה בת 15 בתקופה שהופיעה.

הגג של קולנוע "היכל" את הגג של קלונוע היכל בנה אבא שלי. כפי שסיפרתי לך הוא היה נגר. הוא היה בעל מקצוע. קולנוע היכל היה מבנה גדול היה לו יציע. היה צריך למצוא דרך לאוור את האולם. אבא היצע לעשות גג נוסע בערב עם חשכה היו פותחים את הגג והיה נכנס אוויר טוב לאולם.

לא בקלות קבל אבא את העבודה כי לא היה חבר הסתדרות. "….אבל כשצריך את הגנב מו

רידים אותה מהעץ…." הוא היה נגר טוב ונתנו לו את העבודה. כשהייתי הולך בבוקר

לבית הספר הייתי צועק לו שלום.

מאוחר יותר עיריית כפר סבא ראתה כי טוב וגם הם רצו קולנוע עם גג נפתח. אבא נסע

לעבוד בכפר סבא. הוא ישן אצל משפחת דוריאן שהם קרובים שלנו. אנחנו קשורים דרך משפחת לייכטונג ודרך משפחה גרף. היה טבעי שאבא נסע בתחילת השבוע וכפר סבא וישן אצל הדודה ורק בסוף השבוע חזר.